פסק-דין בתיק ע"א 1717/13

השופטת ד' ברק-ארז:

1.        אשה צעירה חוזרת ומתלוננת בפני הרופאים המטפלים בה בקופת חולים על מחושים שונים שמקורם אינו ידוע. היא מופנית לעריכת בדיקות שונות, לרבות בדיקות על-ידי רופאים מומחים, ובפועל מבצעת רבות מבדיקות אלה, אם כי לא את כולן. תוצאות הבדיקות אינן מובילות לאבחון של מחלה קשה. כעבור שנים ספורות מתגלה אצלה מחלת טרשת נפוצה במצב קשה, שאף אינה מגיבה לטיפולים התרופתיים המוכרים למחלה זו. האם הונח בסיס לטענה שכבר בעבר קיננה בה המחלה אלא שרופאיה התרשלו בטיפול בפניותיה ובאבחון הנדרש? בהמשך לכך, האם ניתן לייחס את מצבה הרפואי הקשה לרשלנות זו, ככל שהייתה, או שמא גילוי מוקדם יותר של המחלה לא היה מועיל ממילא? אלה הן, בעיקרו של דבר, השאלות שהתעוררו בפנינו.

רקע עובדתי

2.        המערערת, ילידת 1986, היא כיום חולה בטרשת נפוצה, בעלת נכות בשיעור של 100 אחוזים. היא מאובחנת כחולה במחלה זו מאז שנת 2007. המשיבה 1 היא קופת החולים שבה מבוטחת המערערת ובה טופלה בתקופה הרלוונטית להליך המשפטי שבפנינו (להלן: קופת החולים). המשיבים 3-2 הם רופאי משפחה שטיפלו במערערת במסגרת קופת החולים ואילו המשיבה 4 היא רופאה נוירולוגית המועסקת על ידי קופת החולים שבדקה את המערערת בתקופה שקדמה לאבחון מחלתה.

3.        בפתח הדברים, ראוי להביא בקצרה את תולדות הטיפול הרפואי במערערת. ככלל, כפי שניתן ללמוד מהמשך הדברים, החל משנת 2003 פנתה המערערת מספר פעמים לרופאי משפחה בקופת החולים שלה בתלונות שונות. בכל הפעמים הללו, הומלץ למערערת לבצע בדיקות, בהתאם לתסמינים שעלו מדבריה. המערערת ביצעה חלק מן הבדיקות הללו, והיא טופלה בהתאם לתוצאותיהן.

4.        ביום 16.10.2003, בהיותה בת 17, התלוננה המערערת בפני המשיבה 2, ד"ר לוצקר (להלן: ד"ר לוצקר), שכאמור עבדה בקופת חולים כרופאת משפחה, על כאבים בגב התחתון ובצוואר ועל נימול בידיים, ברגליים ובאזור הבטן. המשיבה 2 הפנתה את המערערת לסדרת בדיקות - בדיקת אורטופד, בדיקת נוירולוג וכן בדיקות מעבדה שונות. המערערת ביצעה את בדיקות המעבדה ואלה העידו על חוסר בוויטמין B-12. בהתאם לכך, הורתה ד"ר לוצקר למערערת ליטול כדורים וזריקות לשם השלמת החסר בוויטמין B-12. המערערת לא ניגשה לבדיקת נוירולוג ולבדיקת אורטופד, שאף אליהן היא הופנתה כאמור.

5.        כמה חודשים לאחר מכן, ביום 9.2.2004 התלוננה המערערת בפני ד"ר לוצקר על עייפות, כאב גרון, נזלת וכאב גב תחתון. היא הופנתה לבדיקת רופא אף אוזן גרון ולבדיקת רופא אורטופד (זו הפעם השנייה).

6.        כשלושה חודשים לאחר מכן, ביום 10.5.2004, פנתה המערערת לבדיקתו של רופא אורטופד בשל הכאב ממנו סבלה בגב התחתון. הרופא האורטופד הפנה את המערערת לצילום וכן ערך לה בדיקת תנועה. מאחר שלא זיהה אצלה מגבלת תנועה הפנה אותה הרופא האורטופד לבדיקת רופא נוירולוג ולבדיקות מעבדה. גם במקרה זה המערערת ביצעה רק את בדיקות המעבדה ולא פנתה לרופא נוירולוג. ביום 15.6.2004 חזרה המערערת לרופא האורטופד עם התוצאות של בדיקות המעבדה וזה הפנה אותה שוב לבדיקת רופא נוירולוג.

7.         ביום 4.7.2004 פנתה המערערת בפעם הראשונה לבדיקתה של רופאה נוירולוגית - המשיבה 4, ד"ר סוסנוב (להלן: ד"ר סוסנוב), העובדת אף היא בקופת החולים - בשל כך שהוסיפה לסבול מתחושת נימול, כאבי ראש וסחרחורות. ד"ר סוסנוב ערכה למערערת בדיקה שלא העלתה ממצאים חריגים, הפנתה אותה לבדיקת EMG וכן רשמה לה תרופות הרגעה למצבי מתח וחרדה.

8.        בתאריכים שונים במהלך התקופה שבין חודש מאי לחודש יולי של שנת 2004 פנתה המערערת למשיב 3, ד"ר קרברסקי (להלן: ד"ר קרברסקי), שעבד אף הוא כרופא משפחה בקופת חולים, והציגה גם לו תלונות חוזרות על כאבים בצוואר, בעיות עור, כאבי גרון, נימול וכאבי ראש. ד"ר קרברסקי ערך למערערת בדיקות גופניות והפנה אותה לרופא עור ולרופא עיניים.

9.       ביום 11.7.2004 פנתה המערערת לבדיקתו של רופא עיניים, ואף בדיקה זו הייתה תקינה. באותו יום, חזרה המערערת וביקרה גם אצל ד"ר קרברסקי. ד"ר קרברסקי ציין כי בדיקת ה-EMGשעשתה המערערת היא תקינה והפנה אותה שוב לבדיקת רופא אורטופד.

10.     ביום 14.7.2004 פנתה המערערת פעם נוספת לרופא האורטופד שבדק אותה, כפי שהונחתה לעשות. הוא ערך לה בדיקה נוספת שהוגדרה כתקינה והמליץ לה לגשת לייעוץ אורטופדי נוסף. עם זאת, הוא סירב לבקשת אמה של המערערת להפנותה גם לבדיקת CT (סריקה ממוחשבת).

11.     בשלב זה, הפנה ד"ר קרברסקי את המערערת לד"ר סיגל, רופא אורטופד נוסף. ביום 21.7.2004 פנתה המערערת לד"ר סיגל שערך לה מספר בדיקות שהוגדרו תקינות, והתרשם שאין לה בעייה סומטית. ד"ר סיגל המליץ לבחון ייעוץ פסיכיאטרי בעניינה של המערערת, ובעקבות כך, הפנה אותה ד"ר קרברסקי לבדיקתו של רופא פסיכיאטר.

12.     ביום 15.8.2004 נערכה למערערת בדיקה פסיכיאטרית שלא הצביעה על קיומן של בעיות פסיכיאטריות. הרופא הפסיכיאטר המליץ להפנות את המערערת לייעוץ נוירולוגי, ובהתאם לכך ביום 30.8.2004 הפנה ד"ר קרברסקי את המערערת לייעוץ נוירולוגי. המערערת לא פנתה לנוירולוג גם הפעם.

13.     ראוי לציין כי באותו זמן לערך - בשנת 2004 - קיבלה המערערת פטור  משירות בצה"ל בשל מצבה הרפואי.

14.     במהלך תקופה של כשנתיים וחצי שתחילתה בחודש אוגוסט 2004 וסופה בחודש מרץ 2007 פחתו פניותיה של המערערת לקופת החולים באופן משמעותי. במהלך תקופה זו פנתה המערערת מספר פעמים לרופאת עור ופעמיים לרופאת משפחה בעניינים שלא היו קשורים לפניותיה הקודמות - פעם אחת לצורך קבלת אישור רפואי לטובת אימון בחדר כושר ופעם נוספת בשל צינון. במהלך אותה תקופה המערערת פנתה לדבריה גם לגורמים נוספים שבפניהם הציגה את תלונותיה הקודמות, ובהם הרב פירר. גם פניות אלה הולידו רק המלצות לייעוץ פסיכולוגי.  

15.     המערערת חזרה והתלוננה בפני הגורמים המטפלים בקופת חולים על הפרעות דומות לאלה שהולידו את תלונותיה בעבר רק בחודש מרץ 2007. ביום 26.3.2007 פנתה המערערת למי שהייתה רופאת המשפחה שלה באותה עת, ד"ר אנה קוגן, בשל כאבי ראש בצד ימין, הפרעות בראייה ו"קפיצה" של עפעף ימין. המערערת הופנתה לבדיקת נוירולוג. ביום 28.3.2007 פנתה המערערת לרופא נוירולוג, ד"ר ישי אילאייב, והתלוננה לראשונה על תחושת רדימות בכיפוף הראש המתפשטת כלפי מטה. הרופא הנוירולוג ערך לה בדיקה שהעלתה ממצאים תקינים לכאורה כמו אלה שתועדו בעבר על-ידי ד"ר סוסנוב. בנוסף, הוא הפנה אותה בשלב זה גם לבדיקת MRI (סריקה מגנטית) שבוצעה ביום 12.4.2007. מבדיקת ה-MRI עלו ממצאים חריגים במוח שהצביעו על חשד למחלה דמיאלינטיבית במוח (שעלולה להיות, בסבירות גבוהה, טרשת נפוצה). על סמך ממצאים אלה הפנה הרופא הנוירולוג את המערערת למרפאת טרשת נפוצה (MSC) בבית חולים "שיבא", ושם אובחנה המערערת באופן סופי כסובלת מטרשת נפוצה.

16.     בחודש יוני 2007 החלה המערערת לקבל טיפול בתרופה ריביף ובסטרואידים,  ובהמשך גם בתרופה קופקסון (שאת נטילתה הפסיקה המערערת על דעת עצמה בחודש נובמבר 2007, בשל תופעות לוואי קשות). בחודש דצמבר 2007 חלה החמרה במצבה של המערערת, שהתבטאה בחוסר תחושה ברגליים ובחוסר שליטה על הסוגרים. בחודש מאי 2008 חלה החמרה נוספת במצבה שהובילה לריתוקה לכסא גלגלים.

ההליך המשפטי ופסק דינו של בית המשפט קמא